Shvouoth
Daf 34b
הִקְדִּים לוֹ שְׂכָרוֹ. בְּדָא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. הָיָה הַמַּשְׁכּוֹן בְּיָדוֹ. בְּדָא נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה. הָיָה עֶבֶד. וּבֵית דִּין מוֹסְרִין שְׁבוּעָה לְעֶבֶד. הָיָה חָשׁוּד. וּבֵית דִּין מוֹסְרִין שְׁבוּעָה לְחָשׁוּד. 34b הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי. הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין חָֽזְרָה שְׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. יַחֲלוֹקוּ׃
Traduction
Si le défendeur prétend lui avoir payé d’avance son salaire, le gardien n’aura qu’à jurer pour confirmer sa réclamation et sera payé. Si le demandeur a un gage en mains, il sera payé sans même jurer (le gage fait foi). Si le demandeur est un esclave (qui ne peut pas jurer pour justifier sa prétention), est-ce qu’en ce cas le défendeur jurera pour être dispensé de payer?
Pnei Moshe non traduit
הקדים לו שכרו. כלומר שהב''ה הוא טוען שהקדים לו שכרו:
בדא. נשבע ונוטל וכלומר דלא תימא מכיון שהוא טוען שהקדים לו שכרו יהא נאמן דקודם שפורע לפועליו בסוף היום אינו טרוד וזכור היא הלכך קמ''ל דאפ''ה אמרינן טרוד הוא מחמת עסקיו ואינו זכור ומיהו בזה נשבע השכיר ונוטל:
היה המשכון. של בה''ב ביד השכיר נוטל בלא שבועה דכיון דבה''ב טרוד הוא מהימנין להשכיר במה שיש בידו שאלו פרעו היה מחזיר לו המשכון:
היה עבד. מהו דכיון דלא מהימן בשבועה מי אמרינן דבזה בה''ב הוא דנשבע היסת ליפטר:
וב''ד מוסרין שבועה לעבד. בתמיה ומאי תיבעי לך. וכן בחשוד:
היו שניהן חשודין. בהא תליא בתפלוגתא דר''מ ור' יוסי לקמן במתני' גבי חשוד וה''ה דפליגי הכא ולרבי יוסי דקאמר חזרה שבועה למקומה ה''נ כן:
פְּשִׁיטָא. מֵת בַּעַל הַבַּיִת הַשָּׂכִיר נִשְׁבָּע לְיוֹרְשָׁיו. וַאֲפִילוּ מֵת הַשָּׂכִיר יוֹרְשָׁיו נִשְׁבָּעִין לְיוֹרְשֵׁי בַעַל הַבַּיִת. כְּלוּם תִּיקְנוּ אֶלָּא בְשָׂכִיר. שֶׁמָּא בְיוֹרְשָׁיו. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. בְּשֶׁתְּבָעוֹ בְעֵדִים. [אֲבָל אִם תְּבָעוֹ שֶׁלֹּא בָעֵידִים.] יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. נָתַתִּי לְךָ שְׂכָֽרְךָ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין אוֹמְרִים בְּמָמוֹן. מֵאַחַר. מְאַחַר דִּיכִיל מֵימַר לֵיהּ. לֹא שָׂכַרְתִּיךָ. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. שָׂכַרְתִּיךָ וְנָתַתִּי לְךָ שְׂכָֽרְךָ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר. נָתַתִּי. וְזֶה אוֹמֵר. לֹא נָטַלְתִּי. נָתַתִּי לְךָ שְׂכָֽרְךָ. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא נָטַלְתִּי. שָׂכַרְתָּנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא שָׂכַרְתִּיךָ. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאָייָה. וְקַשְׁייָא עַל דְּרִבִּי לָֽעְזָר. אִם בָּאוֹמֵר. בָּעֵדִים שָׂכַרְתָּנִי. וְהַלָּה אוֹמֵר. לֹא שָׂכַרְתִּיךָ.
Traduction
Cela va de soi, puisque le tribunal ne défère pas de serment à un esclave;il en est de même pour celui dont le témoignage est suspect, qui n’est pas admis à jurer. Si tous deux, demandeur et défendeur, sont suspects, c’est un cas en litige entre R. Meir et R. Yossé (145)Cf. ci-après, 4 fin.: d’après ce dernier, le serment commence par retourner à celui qui le doit légalement (au défendeur, et vu son incapacité de jurer à titre de suspect, il devra payer); selon R. Meir, ils partageront le montant de la somme en litige. Il est évident que si le propriétaire est mort lors du procès, le gardien demandeur jurera aux héritiers que le salaire lui est dû; mais si celui-ci est mort, dit-on aussi que son héritier devra jurer aux héritiers du propriétaire pour être payé? —Non, les sages ont établi qu’au lieu du propriétaire préoccupé le gardien devra jurer pour toucher son salaire; cette raison ne saurait prévaloir si l’on a affaire aux héritiers. (Quant à la restriction sus énoncée, de ne pouvoir réclamer que le jour du serment ce que l’on a demandé en temps opportun, il s’agit certes d’une réclamation devant témoins). R. Eliézer demanda: si la réclamation faite devant témoins n’a pas été soldée de suite, comment le défendeur peut-il prétendre avoir payé le salaire dû? —C’est que, dit R. Yohanan, on admet dans les questions financières la valeur de conséquence d’un argument (146)Ci-dessus, 6, 1 fin., c’est-à-dire puisque le défendeur pourrait prétendre n’avoir pas engagé ce gardien (ce qui a lieu sans témoins), on le croit lorsqu’il dit l’avoir engagé et l’avoir ensuite payé sans témoins. Un enseignement (147)Tossefta à ce, ch. 6. est opposé à l’avis de R. Eléazar et dit: il est vrai que le gardien jurera et sera payé lorsque le défendeur prétend avoir versé son dû, et le demandeur le conteste; mais si le demandeur prétend avoir été engagé pour un travail, et le défendeur le conteste, il importe au demandeur de fournir la preuve du bien fondé de sa demande; cette fin n’est-elle pas opposée à l’avis précité de R. Eléazar? En effet, s’il s’agissait d’un engagement devant témoins, l’un ne pourrait pas prétendre l’opposé de ce que dit l’autre (il faut donc supposer que c’est en absence de témoins, et en ce cas on croit le défendeur parce qu’il pourrait arguer n’avoir engagé personne).
Pnei Moshe non traduit
פשיטא. הא לן דאם מת בעה''ב השכיר נשבע ליורשיו ונוטל דמאי שנא כי קא מיבעיא לן אי אמרינן דאפי' מת השכיר ג''כ דהשבועה ליורשיו והן נשבעין ליורשי בה''ב ונוטלין:
כלום תיקנו. חכמים אלא בשכיר עצמו משום כדי חייו ומכיון דאיכא עוד טעמא דב''ה טרוד הוא נתנו השבועה להשכיר:
שמא ביורשיו. שייכא האי טעמא בתמיה:
אמר ר' לעזר כשתבעו בעדים וכו'. אהא דלעיל קאי דאמרי' כשתבע בזמנו נשבע ונוטל כל אותו היום ותו לא ובודאי כשתבעו בעדים איירי ופריך ר' אלעזר וכי כשתבעו בעדים ולא נתן לו באותה שעה אמאי יכול לומר אח''כ נתתי לך שכרך דקס''ד דתבעו בעדים מהני שלא יוכל בה''ב לטעון אח''כ נתתי ואפי' לאחר זמן:
אין אומר בממון מאחר. בתמיה וכי אין אומרים מיגו בממון דמאי איכפת לן שתבעו בעדים אם לא שכרו בתחלה בעדים דלעולם יש כאן מיגו דמאחר דיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם מהימן לומר נתתי לך שכרך ואע''פ שתבעו בעדים ולא נתן לו אומר לו נתתי לך אח''כ ביני לבינך:
מתניתא. בריית' בתוספתא פ''ו פליגא על הא דר' אלעזר דקתני התם בד''א דהשכיר נשבע ונוטל בזמן שאמר לו נתתי שכרך והוא אומר לא נתת לי. אבל אם א''ל שכרתני והוא אומר לו סלע אמרתי לך והוא אומר שתים אמרת לי המוציא מחבירו עליו הראיה. ונראה דיש חסרון הניכר שם דשתי בבות צ''ל א''ל שכרתני והוא אומר לא שכרתיך הוא אומר לו סלע וכו' קתני מיהת דבחלוקין אם שכרו או לא המוציא מחבירו עליו הראיה וקשיא על דר' אלעזר כדמסיק:
אם באומר בעדים וכו'. בתמיה וכלומר דהא ע''כ ברייתא בשלא שכרו בעדים מיירי דאי בעדים היאך הן חלוקין בזו הטענה וש''מ דנאמן בעה''ב במיגו היכא שלא שכרו בעדים:
Shvouoth
Daf 35a
רִבִּי בָּא קַרְתֵּיגָנָא בָעֵי. יוֹם אֶחָד עָשִׂיתָ עִמִּי וְנָתַתִּי לָךְ. וְהַלָּה אוֹמֵר. ב' יָמִים עָשִׂיתִי עִמָּךְ וְלֹא נָתַתָּ לִי כְלוּם. פְּשִׁיטָא יוֹם רִאשׁוֹן נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה. שְׁנִיָה תַפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי לָֽעְזָר. סֶלַע אֶחָד פָּסַקְתִּי לְךָ וְנָתַתִּי לָךְ. וְהַלָּה אוֹמֵר. ב' סְלָעִים פָּסַקְתָּה לִי וְלֹא נָתַתָּה לִי כְלוֹם. פְּשִׁיטָא סֶלַע רִאשׁוֹנָה נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה. 35a שְׁנִייָה תַפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי לָֽעְזָר.
Traduction
R. Aba de Carthagène demanda: si le défendeur prétend que l’ouvrier a travaillé un jour et qu’il l’a payé, tandis que le demandeur affirme avoir travaillé deux jours sans avoir été payé, quelle sera la règle? Il est évident que, pour le premier jour de travail, reconnu par le défendeur, le demandeur devra être payé, sans même jurer; mais pour le second jour il y a divergence d’avis entre R. Yohanan et R. Eléazar (le 1er dit d’ajouter foi au défendeur; le 2e dit de faire jurer le salarié, puis de le payer). Si le défendeur prétend avoir convenu comme salaire un selà et l’avoir payé, tandis que le demandeur affirme que le prix convenu était de deux selà non encore payés, certes le premier selà (reconnu par le défendeur comme minimum de convention) sera payé; pour le second il y a aussi divergence d’avis entre R. Yohanan et R. Eléazar.
Pnei Moshe non traduit
יום אחד עשית עמי וכו'. אם הבעל הבית אמר לו מעצמו כן יום אחד עשית עמי במלאכתי ונתתי לך שכרך והשיב ב' ימים וכו' ועכשיו הם חלוקין בשתיהן בקבלת השכר ובמנין ימי השכירות מהו:
פשיטא. וקאמר הש''ס דבענין יום הראשון פשוטא לן דהשכיר נוטל בלא שבועה דמכיון דהוא לא תבעו אלא מעצמו אמר לו עשית עמי אינו נאמן לומר נתתי לך שכרך ואפי' שבועה לא בעי השכיר דאמרינן דלכך התחיל הוא ואמר לו עשית עמי לפי שהיה מתירא שלא יתבענו השכיר ויהא נאמן בשבועה והקדים עצמו ואמר לו כן כדי שבתוך כך יעבור זמן התביעה ושוב לא יהא נאמן השכיר בשבועה והלכך כשהשכיר תבע מיד וא''ל לא נתת לי כלום ותן לי עכשיו נוטל בלא שבועה שכרו של אותו יום דנראין הדברים דהאמת עם השכיר בענין נתינת השכר דאי לאו הכי למה התחיל הבה''ב מעצמו כשזה לא תבעו עדיין:
שנייה. אבל השכר של יום השני שזה תובעו עכשיו בהא תלי' בפלוגתא דר' יוחנן ור' אלעזר וכלומר דזה הוי כתביעת שכיר דעלמא ולר''א דאמר אפי' אין עדים ששכרו אין בעה''ב נאמן במיגו והכא ע''כ בשאין עדים מיירי דהא חלוקין הן במנין ימי השכירות וא''כ ה''נ השכיר נשבע ונוטל ולר' יוחנן בעה''ב נאמן בעלמא במיגו בשלא שכרו בעדים וה''נ בשכר יום השני בעה''ב נאמן ונשבע היסת וכן בדין סלע ושני סלעים דלקמיה:
רַב הוּנָא אָמַר. אִם בְּשֶׁנִּשְׁבָּע הֵבִיא עֵדִים. הָֽיְתָה עוֹמֶדֶת בָּאֵבוּס. כְּבָר גָּזַלַּתּוּ שְׁבוּעָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב הוּנָא. אֵיכָן שׁוֹרִי. אָמַר לוֹ. אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי. וְאָמַר אָמֵן. וְעֵדִים מְעִידִין שֶׁאֲכָלוֹ. מְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. מַתְנִיתָא בְשֶׁאֲכָלוֹ וְאַחַר כָּךְ נִשְׁבָּע לוֹ. מִמַּה דָּמַר רַב הוּנָא בְּשֶׁנִּשְׁבַּע לוֹ וְאַחֲרֵיכֵן אֲכָלוֹ.
Traduction
De même, dit R. Houna: si le défendeur niant avoir reçu un bœuf en dépôt le jure, puis le demandeur amène des témoins qui attestent avoir vu le bœuf du prochain à l’étable du défendeur; dès lors, le dépositaire l’a volé au déposant par serment (et il est dispensé de payer). Une Mishna (148)Ci-après, 8, 3 (4). s’oppose à l’avis de R. Houna: ''Si le propriétaire demande au gardien où est son bœuf; celui-ci répond que l’animal est perdu, et à l’objurgation qui lui est faite par le premier il réplique Amen, tandis que des témoins attestent qu’il l’a consommé, il devra payer le montant; s’il l’avoue spontanément, il devra payer outre le capital 1/5 en sus pour amende et offrir un sacrifice''. Il y a une distinction à noter: dans cette Mishna, il s’agit de celui qui après avoir mangé l’animal jure ne pas l’avoir eu (il le paiera), tandis que R. Houna parle de celui qui jure puis le mange (il sera acquitté).
Pnei Moshe non traduit
רב הונא אמר. מילתיה דרב הונא אפקדון קאי ואיידי דאיירי לעיל בשכרו שלא בעדים ואח''כ תבעו זה בעדים מייתי לה נמי לדרב הונא הכא:
אם בשנשבע. שתבעו היכן שורי וכפר בו ונשבע:
הביא עדים היתה עומדת באבוס. ואח''כ הביא זה עדים שראו שהיתה עומדת באבוס של זה הנפקד:
כבר גזלתו שבועה. כלומר כבר גזלו הנפקד מהמפקיד וקנייה בשבועה שנשבע לו ומכיון שקיבל השבועה ממנו פטור הוא מלשלם:
מתני' פליגא על רב הונא. דקתני בפרק דלקמן היכן שורי וכו' משלם את הקרן אע''פ שהעדים באו אחר שנשבע:
מתני' בשאכלו ואח''כ נשבע לו. התם מיירי שהעדים מעידין שאכלו אותו בתחילה מקודם שנשבע לו ונמצא שכבר נתחייב בשעה שאכלו ומה דאמר רב הונא בשנשבע בתחילה וכבר קנאו בשבועה ובאו עדים שראו אותה עודה בידו או שאכלו אחר השבועה והלכך פטור הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source